על הפרק
מהו ההבדל המהותי בין "מלך" ל"מושל" ואיך זה קשור לתקיעת השופר? כיצד השבת עצמה מהווה מקור של עונג הממלא את מקום התקיעה? מהו סוד ה"קוגל העגול" של אדמו"ר הזקן וכיצד מידת ההשתוות יכולה להבטיח לנו שנה טובה? סיפור מופלא על הרבי מצ'ורטקוב שממחיש את כוחה של השבת והצדיק. שיעור חובה כהכנה לראש השנה, המעניק כלים רוחניים והבנה עמוקה של הקשר בינינו לבין הבורא ביום הדין. 00:00 - פתיחה: ראש השנה שחל בשבת והשלכותיו 03:15 - ההבדל בין שופר לנטילת לולב בשבת 05:10 - הגישה החינוכית של התורה: התחשבות ב"פשוטים" 09:56 - הרובד הפנימי: מדוע באמת מבטלים מצווה מהתורה? 13:35 - משל שתי הפיות: הקשר בין רוחניות למעשה בגוף האדם 17:19 - ההבדל בין הבית והעבודה כמשל לייחודים 21:05 - המלכת המלך: ההבדל בין "מלך" ל"מושל" 31:15 - הבדלים בין בית ראשון לבית שני בהשפעה הרוחנית 35:15 - סגולת ה"קוגל" העגול בראש השנה: מידת ההשתוות 38:46 - סיכום: המלכה מרצון לעומת משילות 40:10 - סיפור לסיום: הרבי מצ'ורטקוב, השבת והכוח של צדיק --------------- לשמיעת השיעורים בספוטייפי לחצו כאן . הכול עולה לשם! https://open.spotify.com/show/4L5uYe7yGitsip9lnh44yL?si=CAA4tC6fTg-q3DLonQEuHw&utm_source=copy-link בערוץ תמצאו שיעורים בפרשת השבוע, הלכה, אקטואליה יהודית, אמונה, השקפה, חינוך, זוגיות ועצות לחיים על פי מקורות התורה וחז"ל. הירשמו לערוץ לקבלת תכנים חדשים מדי שבוע. 🔔 Subscribe והפעילו את הפעמון לקבלת עדכונים. #פרשת_השבוע #יהדות #תורה #הלכה #אמונה #השקפה #חיזוק #אקטואליה #דברי_תורה ליקוטי תורה דרושים לראש השנה דיבור המתחיל: להבין המשנה ריש פרק ד' דראש השנה: 'יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה'. ומפרש בגמרא משום גזירה דרבה: 'שמא יוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים'. כלומר, שכבר בזמנם לא היו תוקעים בראש השנה שחל בשבת. ולעומת זאת בנוגע ללולב לא נהגו כן אלא 'יום טוב הראשון של חג היו נוטלים את הלולב אפילו במדינה בזמן בית המקדש', משום שיום טוב הראשון מהתורה, וההבדל בין בית המקדש למדינה היה רק בזה שבבית המקדש נטלו לולב כל שבעה ובמדינה יום אחד. וכפי שהקשה קושיא זו בתוספות ריש פרק ד' של ר"ה וריש פרק ד' דסוכה. ועוד יש לעורר ולשים לב מדוע חז"ל עקרו (בשב ואל תעשה) מצות עשה של שופר, ובתקופה מאוחרת יותר גם את הלולב, כאשר חל ראש השנה וחג הסוכות בשבת, והרי החשש הוא לאלו ההדיוטות – דהיינו אנשים פשוטים שאינם יודעים את ההלכה, או לקלי הדעת – אלו שלא הולכים לבתי כנסיות לשמוע תקיעת שופר וכו'. ואיך מנעו לגמרי את המצוה מכמה צדיקים וטובים. ובפרט עם נתחשב בכך שמצות שופר ולולב יש בהם הרבה כוונות על פי חלק הנסתר של התורה, ואיך בטלום? והתשובה לכך תובן בהקדים ענין יחודא עילאה ויחודא תתאה. יחוד של שכל או שכל רגש נקרא 'עילאה – עליון' משום שהוא יחוד רוחני, ואילו יחוד תחתון הוא יחוד גופני, וכדי שתהיה בריאה יש מאין חייבים להגיע ליחודא תתאה משום שדווקא כך נוצר נברא שהוא בריחוק ערך מהבורא וזה נעשה על ידי ספירת המלכות. והנה כדי לעורר את ספירת המלכות אצל הקב"ה שירצה למלוך על עם צריך המשכה של עונג, שהרי הקב"ה שונה ממלך בשר ודם שתלוי בעם ואילו עליו נאמר 'אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא'. והתענוג הזה נמשך דווקא על ידי השופר שהוא מקרן של בהמה. ההבדל בין אדם לבהמה הוא שהאדם רוצה להבין והבהמה לא מחפשת להבין וכמו שכתוב ונער קטון נוהג בם שהם נכנעים בפני המוביל שלהם בקלות יותר והבהמה יש לה תכונה של כניעה יותר מהחיה. ולכן התעוררות העונג של הקב"ה בענין המלוכה הוא דווקא על ידי תקיעה שהיא קול פשוט של צעקה ללא מילים וגם שופר של בהמה שכל זה בא לרמז על הכנעה וביטול לפניו וזה מעורר את העונג. ומעתה יבואר למה אין תקיעת שופר דוחה שבת משום שהשבת בעצמה ממשיכה את בחינת עונג כמו שנאמר וקראת לשבת עונג. ואמנם מן התורה צריך לתקוע גם בראש השנה שחל בשבת משום שיש כמה בחינות בתענוג ובזמן בית ראשון היו ממשיכים תענוג עליון עוד יותר מבחינת השבת וזה על ידי התקיעה. אבל בזמן בית שני שחסרו בו ה' דברים מחמת שלא היתה גאולה שלימה והיו מלכי הגוים מושלים עליהם בארץ ישראל. והסיבה הרוחנית היא משום שהיה חסר בגילוי של ה' אחרונה של שם הוי' שהיא ספירת המלכות. ומסיבה זו גזרו לא לתקוע שופר בראש השנה שחל בשבת משום שבלאו הכי כבר אין את ההמשכה העליונה באמצעות התקיעה. ואף על פי כן בנוגע ללולב עדיין היו ממשיכים ליטול בגבולין גם בשבת, משום שהלולב ענינו המשכה פנימית אל הלב, וזה היה יכול להעשות גם באותה תקופה משום שזו בחינה יותר נמוכה מאשר השופר ולכן יכלו להמשיכה גם בבית שני. והנה כששאלו את אדה"ז איך להתנהג בראש השנה שחל בשבת אמר, לאכול קוגל שהוא מאכל עגול ועל ידי זה יומשך האור של תקיעת שופר. והטעם, משום שעיגול מורה על מידת ההשתוות, שהרי ממרכז העיגול לכל נקודה זהו אותו מרחק, בשונה מדבר שיש לו זוויות. וכאשר אדם מתנהג במידת ההשתוות הריהו זוכה לבחינה שאמר הבעש"ט 'שויתי ה' לנגדי תמיד' שבכל מצב הקב"ה נמצא איתו ומשפיע עליו את כל ההשפעות לשנה טובה ומתוקה! #ראש_השנה #יהדות #שיעור_תורה #חסידות #תורה #הרב_נחמנסון #אלחנן_נחמנסון #רוחניות #אמונה #הכנה_לחגים